אבן זהב - אחזקות וניהול בע"מ נ' תמנע מוליכים בע"מ

החלטה

העניין שבפני, בקשת הנתבעת למתן צו, הנוגע להמחאות המוחזקות בידי התובעת בשלב זה, המחאות מעובדות אשר מועדי פרעונן החל מחודש יולי 2013 וכלה בחודש דצמבר 2013.

הנתבעת ציינה (סעיף 4 לבקשתה) "סכום המחאות מעותדות אלה מהווה חלק מכתב התביעה אשר הגישה המשיבה. התובעת תובעת סכומים אלה במסגרת התביעה מן הנתבעת", ובהתאם, סבורה הנתבעת, כי מן הראוי שביהמ"ש יורה לנתבעת שלא להציג המחאות אלה לפירעון, לאור ההסכמה הדיונית מיום 18.6.2013 (שהייתה מתן רשות להתגונן כנגד התובענה כנגד הפקדת עירבון בסך 60,000 ₪ בקופת בית המשפט).

הנתבעת מבקשת בשלב זה, להימנע מפירעון המחאות אשר לגישתה נכללות בתובענה אשר הוגשה כנגד, על מנת שלא ייווצר מצב בו החוב המוכחש והשנוי במחלוקת, יחל להיפרע בחלקו, מאותן המחאות המוחזקות בידי התובעת.

התובעת השיבה לבקשה כאמור, ולגישתה לא נותרה כל אי בהירות (כהגדרת ב"כ הנתבעת) באשר להמשך הדרך, שכן לגישתה, הסכמתה הדיונית ניתנה על בסיס ההנחה כי ההמחאות המעותדות שבידיה תמשכנה להיפרע כסדרן – ואלמלא היו בידיה אותן המחאות, לא הייתה ניתנת הסכמתה.

התובעת רואה באי הגשת ההמחאות לפירעון, כשינוי מהותי של ההסכמה הדיונית. עוד מוסיפה התובעת, כי ממילא על פי ההסכמה הדיונית ניתנה לה הרשות לתקן את כתב התביעה (ולעדכנה למצב העובדתי מאז הגשת התובענה ועד פינוי נכס המקרקעין), וכי ההפרש בגין הסך הנוסף לתקופה הנוספת, והנזקים אשר נותרו במבנה התובעת, עולים לבדם על הסך אשר הפקדתו הייתה מוסכמת על הצדדים.

לאחר עיון בבקשה ובתגובה, סבורני כי טעם רב יש בדברי הנתבעת.

בסעיף 21 לכתב התביעה, נכתב מפורשות "למען הסדר הטוב, יצוין, כי התובעת מחזיקה בידיה שיקים דחויים של הנתבעת, וכי ככל ששיקים אלה יפרעו, הרי שהסכומים שיפרעו יופחתו מסכום התביעה".

משמע, ככל שההסכמות הדיוניות היו למתן רשות להתגונן כנגד כל התובענה, והתובענה מכילה גם את הסכומים הנקובים באותן המחאות, הרי שפשיטא, לא היה צריך לומר מפורשות וליתן הנחיות מפורטות אודות רכיב אשר התובעת עצמה מציינת כי נכללות הן בסכום התובענה.

עילת התביעה החוזית מכח השטרות המוחזקים בידי התובעת (ולהבדיל מהעילה השטרית – אם כי בין הצדדים, כצדדים קרובים, ממילא השטר נתפס כחלק מהמערכת החוזית), מוצתה במסגרת התובענה – וככל שהייתה הסכמה דיונית הנוגעת לתובענה כמכלול, הרי שלמעשה לא אמורה להיות כלל מחלוקת לגבי היות ההסכמה הדיונית פורשת כנפיים על כלל הרכיבים הנכללים בתובענה.

מבחינת סדרי הדין, לא ניתן ליתן צו באופן המבוקש, ללא בקשה לצו מניעה זמני או צו עשה זמני, ערוכה כדין ונתמכת בתצהיר – כפי שמורות תקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984, ולפיכך איני יכול ליתן צו כאמור (וספק אם מבחינת שאלת הסמכות העניינית רשאי הח"מ ליתן צו כאמור), ואולם סבורני שלאור האמור לעיל, מן הראוי שהצדדים יימנעו מהרחבת המחלוקת – הרחבה גם כך – ואף עתידה להתרחב לאור הודעת ב"כ התובעת באשר לרכיבים הנוספים אשר עתידים להיכלל בתובענה המתוקנת לאחר שהושלם פינוי הנכס.

הלהטת מערכת היחסים הלא רגועה גם כך, בדרך של עמידה על הצגת ההמחאות, חיוב הנתבעת בהגשת בקשה לצו מניעה זמני או כל סעד אחר, הגשת ההמחאות לביצוע בהליכי הוצאה לפועל וכיו"ב, לא תקדם את פתרון את פתרון המחלוקת או סיום הסכסוך, ומלבד השתת הוצאות על שני הצדדים, ממילא הדבר לא יבוא לקידום הסכסוך, ומיותר לגישתי לנהוג בדרך זאת.

יובהר, כי לגישתי, גם אם ההמחאות כאמור לא תוצגנה לפירעון או לא תכובדנה אם וככל שתוצגנה בפועל לפירעון, לאור לשון סעיפים 21-22 לכתב התביעה (וההפניה לנספח ד' לתובענה) לא יהא בכך משום הפרת ההסכמה הדיונית שבין הצדדים, בכל הנוגע למתן הרשות להתגונן כנגד הפקדת ההמחאות.

ניתנה היום, ט"ו אב תשע"ג, 22 יולי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: